1כי הנה האדון, מתחיל פירוש חדלו לכם מן האדם, והולך ומפרש השפלת הגאים והחשובים בעם, והתחיל הפירוש במשל, והמשילם למשען ומשענה, כלומר כל מיני משען, ופירש המשען ואמר כל משען לחם וכל משען מים, המשילם לגדולי משעני האדם. וצָדַק גיז' באמרו שאין ענין הנבואה הזאת לדבר על הרעב, והוא לא הבין כי משל הוא, ועל כן חשב שהוא תוספת שהוסיף אדם אחר בספר ישעיה לפרש מלות משען ומשענה. ודוגמת משען לחם מצינו משענת הקנה, שגם הוא דרך משל.2ונביא, אין ספק שהכוונה על נביאי השקר, כי בזמן שסרו מאחרי ה', ודבקו בחקות הגוים, לא היו נביאי האמת חשובים אצלם כמשען ומשענה, אבל היו מאמינים בנביאי השקר ובקוסמים ובעוננים.3וקוסם, הוא המגיד העתידות, ומודיע אם ראוי לעשות או שלא לעשות דבר מה, וזה על ידי מלאכות ידועות, כעין הטלת גורלות, עיין יחזקאל כ"א כ"ו כ"ז.4וזקן, לא זקן ממש, רק הוא שם שררה, כמו למטה י"ד עם זקני עמו ושריו, על דרך שאומרים בלשון רומי Senatus מן Senex שענינו זקן, ובימי ח"זל מי שהיה נסמך שניתן לו רשות להורות ולדון דיני קנסות היה נקרא זקן, ומזה דרשו סנהדרין י"ד ולא יהיה זקן בביתך, שהבאים מזרע עלי לא יזכו לסמיכה.5שר חמשים, מין שררה שחמשים איש תחת ממשלתו, ותרגמתי Centurione שענינו שר מאה, כי לא מצאתי בלשון איטלקי שם שיהיה ענינו שר חמשים. ונשוא פנים, איש מכובד שדבריו נשמעין מליצת נשיאת פני פלוני עקר ענינה לקבל ברצון וחבה וכבוד. כמו לא ישא פני כל כפר משלי ז' ל"ה. ומי שהוא מקובל באהבה וכבוד דבריו נשמעין, וזה טעם הירצך או הישא פניך מלאכי א' ט' היקבל אותך בכבוד ויעשה בקשתך? והפך מזה מליצת הֵשִיב פְנֵי, שאין מקבלין אותו ואין עושין בקשתו, אבל מחזירין אותו ריקם, כמו שאלי אמי כי לא אשיב את פניך מלכים א' ב' כ'. ולשון נשיאת פנים סתם, בלי הזכרת השם כגון אשר לא ישא פנים. דברים י' י"ז, ונושאים פנים בתורה מלאכי ב' ט', אם בסתר פנים תשאון איוב י"ג י', עַולה ומשוא פנים. ד"ה ב' י"ט ז' ענינו שמקבלין אדם ועושין בקשתו, מפני הכבוד, ומפני היראה, בלי להבחין אם דבריו צודקים ואם בקשתו הגונה, אלא מפני שהוא איש פלוני. והנה איש אשר כזה, שמכבדין אותו ושומעין דבריו בלי חקירה, הוא הנקרא נשוא פנים וחכם חרשים. חכם במלאכת הכשוף, מכשף תרגומו חָרָש לודוביקוס de Dieu וגיז', וכן נראה שהיא דעת בעלי הנקוד, שאם חשבוהו מלשון חרש עצים וכפירוש ראב"ע והכורם היה ראוי שינקדו החי"ת בקמץ, כי כל חרשים נקוד קמץ, חוץ מגי החרשים נחמיה י"א ל"ה, אבי גיא חרשים כי חרשים היו דברי הימים א' ד' י"'.6ונבון לחש, בקי בלחשים, מענין אשר לא ישמע לקול מלחשים תהלים נ"ח ו' ראב"ע וגיז'. והמתרגם שִנה הענין במקרא הזה ובקודם, שלא לתת מכשול לפני העם, בשמעם שהקוסם והמכשף נקראים משען ומשענה.7ותעלולים, בתחלה הייתי מפרש אנשי תעלולים, אנשי צחוק, אנשים ריקים, לשון גם אני אבחר בתעלוליהם למטה ס"ו ד', וחסרה מלת אנשי, כמו כי מרי המה יחזקאל ב' ז', וכן כי חמודות אתה דניאל ט' כ"ג, הכוונה איש מרי, איש חמודות. ועכשו נ"ל כדברי תלמידי משה כהן פורטו, כי תעלולים ענינו דברי צחוק, ונקראו כך צורות הנעשות לצחק בהן התינוקות, ואח"כ הושאל השם הזה להורות אנשים ריקים, וכן בלעז fantocci. וכל זה להם תחת גאונם, כי תחת שהיו העם מתגאים בשריהם הגאים, השרים ההם יכרתו ויאבדו, ולא יעמדו תחתם אלא אנשים פחותים ונבזים.8ונגש העם, אחר השפלת הגאים, ומפלת גדולת האומה וגאותה, יהיה ענין האומה במצב כל כך רע, שלא ימצא איש בעל שכל שירצה להיות שר וקצין, כל כך תרד מעלת השרים שלא יהיה מי שיחפוץ במעלתם.9ונגש העם, האחד יגוש את רעהו ואת אחיו. ויעצר בו למען יקבל שררה.10איש באיש ואיש ברעהו, מצאנו שרש נגש נקשר עם בי"ת, הנוגשים בעם שמות ה' ו', שבט הנוגש בו ישעיה ט' ג'.11ונגש, בנין נפעל, יהיה נִגָש ודחוק, על ידי שאיש איש יגוש את רעהו ואת אחיו ירהבו, יפצרו וידחקו לקבל שררה, לשון ורהב רעך משלי ו' ג' דְּחוֹק אותו למען ישלם, וכן בארמי וסורי רְהַב וסַרְהֵב וסרהב ענינם זירוז ונחיצה, ועיין למטה ל' ז'. והמפרשים כלם הלכו בדרך אחרת, וחשבו שכוונת הנביא לצייר מעמד העם אשר אין לו קצין שוטר ומושל, ואיש את רעהו חיים בלעו, והנער מתגאה על הזקן והנקלה על הנכבד.12כי יתפש, וכל כך יתחזקו הזקנים הנכבדים במיאונם לקבל שררה, עד שיצטרך כל אחד לבקש מאת אחיו מבית אביו, אפי' לא תהיה לו מעלה אחרת אלא שיש לו שמלה, שירצה לקבל שררה.13והמכשלה הזאת, כשלון תחלת נפילה, כאמור למטה פסוק ח' כי כשלה ירושלם ויהודה נפל, והנה מכשלה קרוב למפלה, וענינו הדברים האלה הקרובים להיותם כמפלה יהיו תחת הנהגתך. והכורם פירש אנחנו נתן לך שמלת קצין ותהיה לנו לקצין. והוא ישיב אין רצוני שתהיה בביתי מלחמה ומריבה, ולא אחפוץ בשמלה הזאת. ואין ספק שאם כדבריו היה לו לומר לא יהיה לחם ולא תהיה שמלה, אבל אין לחם משמע איננו עכשו.14ישא, ישא קולו ויאמר, כמו לא יצעק ולא ישא למטה מ"ב ב'.15לא אהיה חובש, לא אוכל לעשות עצמי רופא נגעי אחרים, מאחר שאין בביתי לא לחם לאכול ולא בגד ללבוש; והמכוון בכל זה הוא לומר כי אפילו מי שאין לו לאכול ימאן לקבל שררה. והנה אע"פ, שאמרו לו שמלה לך, הוא אומר כי בביתו אין שמלה, כלומר שאין לו שמלה אחרת אלא אותה שעליו.16אל ה', נגד ה', כמו ויקם קין אל הבל אחיו בראשית ד' ח', חרון אף ה' אל ישראל במדבר ל"ב י"ד, כי נקבצו אלינו כל מלכי האמורי יהושע י' ו'.17למרות עיני כבודו, כמו למרות עליון בציה תהלים ע"ח י"ז והוא הפעיל, כמו כי המרו את רוחו תהלים ק"ו ל"ג; ואע"פ שהוא משרש מרה, נ"ל שעיקרו מרר, וענינו הבאת כעס באחרים, באופן שתגבר בו המרה fiele, ומזה אל תַּמֵר בו שמות כ"ג כ"א משרש מרר, אל תגביר בו המרה. ואחר כך הושאל שרש מרה על כל סרבנות ומיאון לשמוע בקול אחרים מפני שהסרבנות מביאה לידי כעס, כשאדם רואה חברו שאינו שומע בקולו ואמרו כי פיהו מריתי איכה א' י"ח, ולא מרו את דברו תהלים ק"ה כ"ח, וכן כאן למרות עיני כבודו להקניט ולהכעיס עיניו הנכבדות והקדושות, כלומר עושים לנגד עיניו מעשים שבראותו אותם יכעס.18הכרת פניהם, ענין עזות פנים, כמו לא תבושו תהכרו לי איוב י"ט ג', וכן בלשון ערבי ר' יוסף קמחי.19וחטאתם כסדום הגידו, דרך משל, ואין הכוונה שהגידו בפה כדעת גיז', אלא במעשה כפיר''שי בפרהסיא עשו כמו כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים שמואל ב' י"ט ז' וזה כאנשי סדום, שהיו חוטאים בפומבי ובלא בושת פנים.20אמרו צדיק, אחר שאמר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, באה פורענותם לנגד עיניו בדמיונו, ואמר הלא תודו ותבינו כי הצדיק טוב לו אמרו צדיק, אמרו על הצדיק, הכריזו הצדיק ואמרו כי טוב לו, וקרוב לזה אמונתך ותשועתך אמרתי תהלים מ' י"א.21כי טוב, הכוונה כי טוב לו רש"י בפסוק שאחר זה, וכן רוז' וגיז', ומצאנו טוב גם בלא ל' להוראת ההצלחה, ונשבע לחם ונהיה טובים ירמיה מ"ד י"ז.22אוי לרשע רע, אוי לרשע, ורע לו, כי גמול ידיו יעשה לו. בדפוס ברי"שא ובנביאים אחרונים עם רד"ק פיזארו רע"ו ובדפוס רע"ח וכן בדפוס פיזארו עם פירוש דון יצחק וממנו גם בדפוס אמשטרדם עם דון יצחק כתוב א֥וי לרשׁ֖ע במרכא טפחא, וכן נכון.23עמי נגשיו מעולל, השלים פורענות הגאים, ושב לדבר אל העם להזהירם על הנזק שגורמת להם גאות שריהם אשר נטשו מעשה עמם, והוא אומר כי נוגשי העם ושוטריו הם מעוללים כלומר עושים מעשה עוללים ויונקים, ואנשים הנמשלים לנשים משלו בו, ואח"כ מפרש המשל כדרכו להקדים אמירת הדבר דרך חידה, ולפרש אח"כ מאשריך מתעים וגו'. והטעם כי בהיותם דורשים רק הכבוד המדומה ולעשות כמעשי הגוים, אינם דורשים שלום העם וטובתו האמיתית, אבל מסתפקים בעניני מראית העין, ובזה הם דומים לתינוקות ולנשים שדעתם קלה, ולא יבחינו בין הטוב האמתי והמדומה.24נוגשיו מעולל, נוגשיו כל אחד מהם, עד האחרון שבהם, כלם מעוללים, אין נקי, וכן ותמכיה מאושר משלי ג' י"ח, תומכיה אין אחד מהם שלא יהיה מאושר.25מאשריך. מנהליך ומְיַשריך בדרך הם מתעים אותך.26ודרך ארחותיך בלעו, הדרך אשר תלך בה אחר הנהגתם הם מקלקלים אותה ועושים אותה רבת הנזקים, אשר כל הולך עליה יכשל ויפול. אך לא סוף דבר שהמושלים הגאים ההמה היו מוליכים את העם בדרך לא טוב, אבל היו ג"כ גוזלים וחומסים אותם, כי כן דרך כל הולך אחר המדומה ולא אחר האמת, שגם כשרון דרכיו אינו אלא מדומה, כי לא יעשו הטוב אלא מפני מראית העין, וכל מקום שיוכלו לעשות עָוֶל בלי שיתגלה, לא יסוגו אחור מעשותו. והנה תחלה הזהיר את העם מִלֶכת בדרך מושליו, כי דרך רעה היא, ועתה מביא ראיה לדבריו מן החמס שהם עושים אל העם, כאלו אמר: הלא תבינו שאין דרכם טובה, שהרי אתם מרגישים ברע המגיע לכם מהפסד מדותיהם, ובכן תבינו שאי אפשר שתלכו בדרך טובה וישרה כל עוד שתלכו אחריהם בדרכם הנפסדת. והנה העם יודע היה ומכיר רעת מושליו. אך אין לאל ידו לְהִוָשע מהם, על כן אמר כי האל יריב ריבם.27בלעו ענין השחתה וקלקול, כתרגומו, וכמו בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו איכה ב' ה'.28נצב לריב ה', הוא עתיד להיות נצב לגזור אומר ולחתוך הדין בריב שיש לכם עם שריכם.29ועמד לדין עמים, לעשות דין לעמים נגד מושליהם.30לריב, לדין, מקור מבנין הקל מנחי עי"ן יו"ד.31במשפט יבא, לחקור מעשיהם ולשקלם במאזני צדק, כטעם ואל תבא במשפט את עבדך תהלים קמ"ג ב'.32ואתם, ויאמר להם ואתם וגו'. והנה ואתם איננו התחלת מאמר, והנביא מצייר כאלו האל יבא עמהם במשפט, ויאמר להם הלא עליכם לעשות כך וכך, ואתם בהפך בערתם הכרם וגו'.33בערתם. לשון ובער בשדה אחר שמות כ"ב ד' ענין רעייה ואכילה, ואח"כ מפרש המשל באמרו גזלת העני בבתיכם. והזכיר ענין זה בפרט מפני שלא יוכלו להכחישו, כי הגזלה היא בביתם.34מלכם. כמו מה לכם, על דרך מזה בידך שמות ד' ב' והכוונה מהיכן הֻתַּר לכם לעשות כן, וכן מה לך לספר חקי תהלים נ' י"ו.35תטחנו, תכלית הרציצה והדִּכּוּי.36ושפח. לשון סַפַחַת, והטעם ישפיל גאותן תכלית ההשפלה, ואמר כי הקדקד שהיה הולך בגאוה יהיה מדוכא בחולי מאוס.37פתהן יערה, יגלה מצחן ויוליכהו ערום מתכשיטים שעל הראש. ורבים פירשו פתהן ערותן, בלא שום ראיה ברורה, אלא ממלת פותות מלכים א' ז' נ' שאין אנו יודעים מה היו בבירור; מלבד שהענין מגונה מאד במקום הזה, כי איך ייוחס לאל גלוי ערוה? ואף אם אין כאן יגלה, אלא יערה, הנה כמהו את מקורה הערה ויקרא כ' י"ח שענינו גלוי ערוה. ואף אם היתה כוונת הנביא לומר יערה לשון שפיכה שיזוב מהם דם, עיין רש"י, לא יתכן שיקח לשון מסופק ומגונה כזה. ואם אמר ישעיה מ"ז ג' תגל ערותך, לא אמר יגלה ה' ערותך; ואם יחזקאל אמר וקבצתי אותם עליך וגליתי ערותך אליהם וראו את כל ערותך י"ו ל"ז, הנה הוסיף מלת אליהם, גם וראו וגו' לבאר הכוונה. ואחרים הזכירם ראב"ע ואחריהם הכורם, פירשו פאת ראשיהן, שער ראשן; והנה אם הכוונה שיהיה שערן מגולה, אין זו קללה גדולה; ואם הכוונה שיפול שערן, היה לו לומר יערה ראשן, לא יערה שערן, וזה מלבד כי לא מצאנו במקרא פאה בלא אל'ף, ומלבד כי פאה סתם בלשון מקרא כל פאה במשמע. ולדעתי פתהן מלה ארמית ידועה בתלמוד, כאמרם עבודה זרה כ"ו דזמנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה, וכן תענית כ"ה ומחיין באקוסטלא אפותאי, בשניהם האל"ף נוספת, וענינה על, והשם פותא, וענינו מצח. ובוקסטורף חשב שהשם אַפוּת משרש אנף, מענין אַנְפִין, ואין הדבר כן, כי לא תמצא וּת אלא בשם מופשט Nome astratto, כמו מלכות, בעותא, נַהִירוּ ושכלתנו, רְבוּ רְבוּת רְבוּתָא, שָלוּ שָלוּתָא. ואין להשיב והרי מצאנו אִשָּׁה מתורגם אִנְתּוּ, ושפחה מתורגם אַמְהוּ; כי באמת גם אלה אינם אלא שמות מופשטים, ואינם נאמרים אלא בל"מד, לאנתו, לאמהו, כלומר דרך אשות, דרך שפחות. ומה שהביא המתורגמן אשר לקת מן האדם לאשה, לאנתו, וכן מאשה זרה, מאינתו חילוניתא, אינו אנא טעות, ולא מצאתי כן בשום תרגום. ור' שמעון הגדול אמר באחד מפיוטיו לחתונה אַמְהוּת עת נכבשה הבת הנאה, וגם כאן הכוונה דרך שפחות. אמנם מה שהביא בוקסטורף מן התרגום, מנחיריו יצא עשן איוב מ"א י"ב מאפותיה, אומר אני שצריך לנקד מֵאַפָוָתֵהּ, והוא כמו מֵאַפוֹהִי, אלא שבא הריבוי בצורת נקבה, כמו מן אָסְיָא, אָסָוָתָא, מן חֵילָא חֵילָוָתָא, מן סוּסָא סוּסָוָתָא, מן רָעְיָא רָעָוָתָא, ודומיהם רבים. ויש שמות שמקבלים שני מיני רבוי, לשון זכר ולשון נקבה, כמו יוֹמָא יוֹמִין יוֹמָתָא, נַהֲרָא נַהֲרִין נַהֲרָוָתָא, וכן מן אַפָא אומר אני שאמרו אַפִין או אַנְפִין, וגם אַפָוָתָא, והשתמשו בשני המשקלים האלה להבדיל בין ענין לענין, כי אנפין ואפין ענינו פָנִים, כמו וצלם אנפוהי אשתני דניאל ג' י"ט ואַפָוָתָא הוא הרבוי מן אַף חוטם וענינו נחירים, ולפיכך מנחיריו יצא עשן מתורגם מֵאַפָוָתֵהּ שאם היה מתורגם מאפוהי היה במשמע לשון פנים. וכן בתענית כ"ה ונפק צוציתא דנורא מאפותיה, אומר אני שהקריאה מֵאַפָוָתֵהּ, והטעם מנחיריו, וכן פירש רש"י כפי מה שהוא מובא בעין יעקב בשם פירוש רשי מוגה, וזה לשונו: מחוטם שלו, ואית דמפרשי ממצחו עכ"ל, ואני אומר פירוש ראשון עקר אע"פ שהשני הוא לבדו כתוב בפירוש רש"י שבגמרות, ומי שפירש ממצחו ראה בסוף המאמר ומחיין באקוסטלא אפותאי, וחשב כי שניהם לשון אחד. עוד הביא בוקסטורף ידא אאפותא דרגא לשינתא פסחים קי"ב, נתינת היד על המצח היא הכנה אל השינה; אך זו הגהה מידו, והיא לפי שיטת הערוך שהא"לף מן השרש, אבל גרסתנו בתלמוד אפותא באל"ף אחת, ואין השם אלא פותא. עוד הביא עד דשריק ליה דודבא מאפותיה ברכות מ"ד, אבל בעל הערוך ערך שרק גורס יתיב דודבא אפותיה ושריק, ולפי זה אין הא"לף מן השרש. אבל מה שהביא מן הילקוט כי תשא, סימן שפ"ז וא"ו אאופתא כתבי לך, ומפורש בגליון "פירוש על המצח" איננו ענין לכאן, כי שם אאופתא כתוב, לא אאפותא, גם פירוש הגליון משובש בלא ספק, ואין הכוונה כלל על המצח, ועיין פירוש המליצה ההיא בערוך ערך וו, ובר"שי בחולין דף י"ו. ובשאלתות דרב אחאי סימן פ"ז מצאתי דהא נפק אפותיה ברישא, והכוונה שיצא מצחו של ילד הנולד תחלה, ואין ספק שצריך לומר פותיה בלא אל"ף, ואולי צ"ל דהא נפקא פותיה. ולשעבר חשבתי כי גם בשבת דף פ' ע"ב מאי אנדיפי אפותא, ופירש רש"י פדחת, צ"ל פותא כמו שכתוב בערוך דפוס פראג, ערך אנדיפי. אך ראיתי כי בדפוסים קדמונים ובערוך כ"י שבידי כתוב כאן ערך אנדיפי אפותא באל"ף, ואחרי ראותי דברי ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא מוה"רר שי"ר נ"י בספרו היקר ערך מלין ערך אנדיפי דעתי נוטה לקרוא אַפָּוָתָא, והכוונה על הנחירים, ואנדיפי ודיופי אינם אלא שם אחד כדברי רש"י שם, שבת דף פ', וענינו שני חורים והנה מאחר שאין לנו שום ראיה על היות ערות האשה נקראת פוֹת בל"הק כמו בלשון איטלקי, וגם לא מצאנו לה לא שם זה ולא קרוב לזה לא בארמי ולא בסורי ולא בערבי, נקבל היות השם הזה במקרא הזה לקוח מלשון ארמית, וענינו מצח. ואם ישאל שואל ומהיכן יצאה להס למפרשים שפירשו פתהן ערותן? ממדרש אגדה יצאה להם, ממה שדרשו שבת ס"ו פתהן כמו פתחיהן, עיין שם. אמנם אין גם אחד מן המתרגמים הקדמונים שתרגם פתהן לשון ערוה, יונתן תרגם יסיר כבודן, תרגם הכוונה; התרגום היוני המיוחס לע' זקנים מתרגם לשון בגד ותכשיט, וכן בתרגום סורי; והיירונימוס תרגם crinem. עוד אם ישאל שואל. מהיכן באה למלת פוֹת הוראת מצח? נשיבהו כי המלה נגזרת משרש פתה, מענין יפת אלהים ליפת בראשית ט' כ"ז שענינו הרחבה, והמנח בפנים כמו הרחוב בעיר. וסוף דבר אם יתמה אדם על היות ישעיה משתמש במלות ארמיות, וכן למעלה במלות מלאו, כליל, חרשים, נשיבהו כי בהיות אנשי דורו, ובפרט העשירים שבהם, מבקשים להדמות לעמים אשר סביבותיהם, יתכן שהיו מערבים בדבורם מלות מלשון ארם, והיו בזה נבדלים מן ההמון שלא היה מכיר אלא לה"ק. הלא תראה למטה ל"ו י"א כי שרי חזקיהו היו מכירים לדבר ארמית, והעם לא היה מבין. ולפיכך יתכן שהיה מחכמת הנביא כשהיה מוכיח את הרשעים הגאים, לערב בדבריו מלות ארמיות, כדי שיהיה לשונו נכבד בעיניהם. מלבד כי כן דרך כל שירי המקרא לבא בהם מלות ארמיות, כמו רמה בים, ועיין בית האוצר דף ל"ז ול"ח.38העכסים, הם טבעות שעל השוקים, שבהם נכנסות השרשרות, ופתח באלה מפני שכבר רמז עליהן במלת תעכסנה השביסים, נראין דברי Schroeder שהם צורות השמש, כמו השהרונים שאחר זה שהם צורות הירח.39שביס, בחלוף מ"ם בב"ית ענינו בערבי שמש קטן. גם פליניוס Hist. naturalis ספר י"ב פרק כ''ד כתב כי השמש היה נקרא אצל הערבים Sabis, ומנהג הערבים עד היום לשאת בצוארם חֲלָיִים כדמות שמש וירח.40שהרנים, תרגום יָרֵחַ סיהרא.41הנטיפות, כן נקראות בערבי מרגליות התלויות באזנים, על שם שנראות כטיפות הנוטפות.42השרות, כתרגומו שירי ידיא, שרשרות שעל הזרוע.43הרעלות, מין מסוה דק על הראש ועל הפנים, וכן שמו בערבי, וכן במשנה שבת ס"ה ערביות יוצאות רעולות, עיין שם פירוש רש"י.44הפארים, תכשיט גבוה על הראש, כמו פארי המגבעות שמות ל"ט כ"ח, פארך חבוש עליך יחזקאל כ"ד י"ז, פאר תחת אפר ישעיה ס"ג ג', מה אפר על הראש אף פאר של הראש.45הצעדות, כתרגומו שירי רגליא, וכן שמן בערבי מצעאד, ונקראו כן שרשרות הרגלים להיותן מגבילות הפסיעות ומשוות אותן; והיה מִגַאות הנשים ללכת פסיעות מדוקדקות ושוות.46הקשורים. המלה מובנת, אך אין להכריע איזה מין של קשורים היה נקרא בשם זה סתם. גם מה שתרגם יונתן קלמזמסיא לא ידענו מה הוא, ובעל מוסף הערוך עשאו מורכב מן קלמיס, מלה יונית, ומזיא מלה ארמית, שענינה שֵעָר, אבל מזיא נוהג בתרגום ירושלמי, ולא בתרגום יונתן ואנקלוס.47בתי הנפש, בתי בשמים שהנפש נהנית מהם, ודרך הערביים והפרסיים לשאת עמהם כלי בשמים.48הלחשים, טסי זהב וכסף או אבן יקרה שכתובים עליהם דברי לחש ראב"ע, והיו נושאים אותם על הצואר ועל האזנים, ואולי הוא מה שנקרא בארמי קָדָשָא, על שם הדברים הכתובים עליו, שהיה ההמון מייחס להם קדושה גיז'.49המחלצות, בגדים נאים, כמו והלבש אותך מחלצות זכריה ג' ד', ונקראו כן מלשון חליצה, שכשבאים לביתם פושטים אותם להצניעם.50המעטפות, תרגומו שושיפיא, ופירש רש"י מצעות המטה, וכן ופרשו השמלה דברים כ"ב י"ז מתורגם שושיפא, וכן אדרת אליהו מלכים ב' ב' י"ג תרגומו שושיפא, ונראה שהוא בגד עליון בלא בתי ידים, אלא כעין טלית ובזה היה דומה למצעות המטה, והיו מתעטפין בו לפעמים.51המטפחות, סודר שנותנין על הכתפים, ושל עשירות היה דק וחשוב, ושל עניות היה גס, והיה אפשר למלאו דגן כמו שעשתה רות ג. ט"ו, והשם הזה מצוי הרבה בלשון חכמים, ועיין כלים פרק כ"ד משנה י"ד, והמלה משרש טפח שהוראתו כשרש צפח בערבי ששיחה וריקוע, ומזה טֶפַח שהוא רוחב היד, ומשרש צפח השם צפיחית, שהוא בצק דק ורחב שמשגנין אותו, ולדעת שרֵידֶר ורוז' וגיז' המטפחת היא מין מעיל, ואין נראה לי.52החריטים, כיסים רד"ק ורוז' וגיז'.53הגליונים לבושים דקים שאינם מכסים הבשר, אלא מגלים אותו, שהבשר נראה מתוכם לרוב דקותם, וכן הוא בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים, וכן הביא רד"ק בשרשים שנקראים בערבי גליה לא גלילה, כמו שנדפס; ואחרים פירשו מראות, וכן תרגם יונתן.54הסדינים, במשנה שנינו ג' סדינין הן, העשוי לשכיבה טמא מדרס, לוילון טמא טמאת מת ושל צורות טהור מכלום כלים כ"ד י"ג, משמע שאין לסדין צורת מלבוש, וכן משמע ממה ששנינו ביומא פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם ומכאן משמע שהוא גדול, ותימה על הרמ"בם שפירש כלים כ' ו' סדין הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים ואעפ"כ מצינו שהיה ר' יהודה שבת כ"ה מתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, וכן מנחות מ"א רב קטינא דמיכסי סדינא, משמע שהסדין היה משמש ג"כ להתעטף בו, וכמו שפירשתי במעטפות. ודע כי פשוט הוא בתלמוד שהסדין הוא של פשתן. וקרוב למלת סדין מצאנו בלשון יוני ורומי Sindon וגם הוא כלי פשתן דק, וגם הוא משמש לכסות לילה וגם לכסות יום.55הצניפות, דבר שכורכין פעמים רבות סביבות הראש, ועיין למטה כ"ב י"ח.56הרדידים, הוא תרגום של צעיף בתרגום ירושלמי בראשית כ"ד ס"ה ול"ח י"ד, ואולי היה קטן מן הרעלות.57מק, הוא אבק עצים שאכלם עש, כמו שרשם כמק יהיה למטה ה' כ"ד, ובלשון חכמים מקק ספרים ומקק מטפחותיהם שבת צ'; והמקק ניתן על הפצעים והמכות לרפואה, וישעיה אומר כי בנפול האנשים במלחמה אז תשפל גאות הנשים, ותהיינה ממלאות צרורות בשמיהן מקק עצים לתת על מכות אנשיהם. והמפרשים וגם רוז' וגיז' פירשו שימק בשרן.58נקפה, אומר אני שהיא אספלנית, ולשון נקפה דבר הנדבק, כהוראת שרש נקף בארמי ובלשון חכמים; אמר כי תחת החגורות שהיו הנשים חוגרות לכבוד והדר, קרעו אותן לקרעים, לעשות מהן רטיות לבעליהן המוכים.59מעשה מקשה, תקון השער באופן שיהיה על הראש כדמות גוף עב וקשה.60קרחה מריטת השער לאבל, כמו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת דברים י"ד א'; אמר כי במקום רבוי השער שהיו הנשים וגדלות על ראשן ומתפארות בו, יקרחו קרחה בנפול בעליהן במלחמה.61פתיגיל, לא נמצא במקום אחר, ואף לא בלשון אחרת, ורבים בקשו לפרשו מורכב משתי מלות ולא אמרו דבר המתישב על הדעת, ומתקבל לאזן שומעת. ואולי עקר המלה אינו אלא פְתִיל, והוסיפו בתוכו אותיות גִי דרך געגועים, להורות פתיל נחמד ונעים, והוא הפך מחגורת שק.62כי תחת יפי יונתן רש"י וראב"ע רד"ק ודון יצחק פירשו כל זה יהיה להן תחת יופי שהיו מתגאות בו; ורבנו סעדיה פי' דבוק למקרא שאחריו, כי תחת יופי שהיו מתפארות בו מתיך בחרב יפולו, ויש שפירשו לשון כויה, ורד"ק הביא מן התלמוד שבת ס"ב חילופי שופרא כְּוָאָה ובספרינו כתוב כיבא, ובפי' הזה דבקו שרֵידֶר ורוז' וגיז' והביאו ראיות מספורי מלחמות קצת הקדמונים, שבלכדם עיר היו עושים כויות בבשר יושביה בברזל מלובן. והמדקדק ר' שלמה זלמן כהן הענא בנין שלמה דף ד' פירש בחילוף גיכ"ק קיא תחת יופי, והטעם סחי ומאוס המביא לידי קיא. ודע כי יוחן היינריך מיכיליס מצא בשלשה תנ"ך כ"י אשר בעיר אֶרְפוּרְט כּ֖י תּ֥חת יפי בטפחא ומרכא, וכן הוא בנביאים כ"י שבידי, ותחת בדגש, וכן נכון.63מתיך, אנשיך, והכנוי כנגד העיר, ועל הרוב נכלל במלת מְתִים ענין גבורה, ועיין משתדל דברים ב' ל"ד.64וגבורתך, דרך מליצת השיר אמר שגבורתם תפול במלחמה, והכוונה שגבוריהם יפלו, וזרועם לא תושיע למו.65ואנו ואבלו פתחיה, שערי העיר ופתחי הבתים יהיו באין יוצא ובא, ויהיו שוממים כמו אבלים, על דרך דרכי ציון אבלות איכה א' ד'.66ונקתה, והעיר תהיה נקיה וריקה ותשב לארץ כאבל.
